החג שלנו נקרא פסח במובן של לפסוח ולדלג, כנאמר בהגדה "על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים", הקב"ה דילג על בתי בני ישראל.
***
חג הפסח בא ללמד אותנו שלפעמים אפשר ברגע אחד לדלג ולעבור ממצב אחד למצב אחר, כפי שעם ישראל עברו ממצב של גלות למצב של גאולה, בחיפזון וללא יכולת להתמהמה, כי כשזה קורה זה קורה מהר מאוד.
דילוג מסמל מעבר חד, פתאומי ומהיר ממצב אחד למשנהו, בשונה מהליכה, שהיא הדרגתית צעד אחרי צעד,
***
חג הפסח בא ללמד אותנו שלפעמים אפשר ברגע אחד לדלג ולעבור ממצב אחד למצב אחר, כפי שעם ישראל עברו ממצב של גלות למצב של גאולה, בחיפזון וללא יכולת להתמהמה, כי כשזה קורה זה קורה מהר מאוד.
דילוג מסמל מעבר חד, פתאומי ומהיר ממצב אחד למשנהו, בשונה מהליכה, שהיא הדרגתית צעד אחרי צעד,
ובשונה גם מריצה שהיא התקדמות מהירה אך עדיין מדורגת.
דילוג הוא קפיצה שבה עוברים ממצב אחד למצב שונה בבת אחת.
(קפיצה קוונטית)
זו בעצם העבודה של חג הפסח; ביום יום אנחנו תמיד בשאיפה להתקדם אבל ההתקדמות היא צעד אחר צעד לפעמים בהליכה ולפעמים בריצה אבל חג הפסח נותן לנו את הכוחות הנדרשים ל'יציאת מצרים' האישית שלנו, לעשות קפיצה ולהתגבר גם על אותם קשיים שתמיד אין לנו את הכוחות להתגבר עליהם.
***
החמץ והמצה שניהם עשויים מקמח ומים אלא שהחמץ תופח וגדל ואילו המצה נעשתה במהירות ולפיכך לא תפחה ושניהם מסמלים מצבים שונים באדם; החמץ מסמל את האגו והגאווה של האדם שמגדיל ומתפיח את עצמו, והמצה מסמלת את הענווה.
דילוג הוא קפיצה שבה עוברים ממצב אחד למצב שונה בבת אחת.
(קפיצה קוונטית)
זו בעצם העבודה של חג הפסח; ביום יום אנחנו תמיד בשאיפה להתקדם אבל ההתקדמות היא צעד אחר צעד לפעמים בהליכה ולפעמים בריצה אבל חג הפסח נותן לנו את הכוחות הנדרשים ל'יציאת מצרים' האישית שלנו, לעשות קפיצה ולהתגבר גם על אותם קשיים שתמיד אין לנו את הכוחות להתגבר עליהם.
***
החמץ והמצה שניהם עשויים מקמח ומים אלא שהחמץ תופח וגדל ואילו המצה נעשתה במהירות ולפיכך לא תפחה ושניהם מסמלים מצבים שונים באדם; החמץ מסמל את האגו והגאווה של האדם שמגדיל ומתפיח את עצמו, והמצה מסמלת את הענווה.
הדרך לקבל את הכוחות מחג הפסח היא בגירוש החמץ שבתוכנו.
על ידי הנמכת האגו וביטול הגאווה, ניתן מקום לאור של הנשמה ואיתה נבער את החמץ שבתוכנו,
על ידי הנמכת האגו וביטול הגאווה, ניתן מקום לאור של הנשמה ואיתה נבער את החמץ שבתוכנו,
כך נמצא את עצמינו מתגברים ועוברים במהירות ממצב מצרים הפנימי שלנו
למצב המואר של ארץ ישראל בנשמה.
ומביאה כאן את ההסבר והברכה היפה והמדויקת של ליהיא לפיד:
"לחיות חופשיים:
מאחלת לנו שבחג החירות נצליח להסיר מעלינו את העטיפות, החומות, הכבלים שסוגרים עלינו — ונרשה לעצמנו להיות חופשיים.
מאחלת לנו שבחג החירות נצליח להסיר מעלינו את העטיפות, החומות, הכבלים שסוגרים עלינו — ונרשה לעצמנו להיות חופשיים.
חופשיים מהצורך להעמיד פנים.שנהיה נאמנים לאמת שלנו. תמיד יהיה מי שיערער אותנו, שיעביר ביקורת, שיסביר לנו שטעינו. אבל לפעמים צריך לטעות. ולפעמים צריך להיפצע, כדי ללמוד מה באמת חשוב לנו. ואת זה רק אנחנו יודעים על עצמנו.
חופשיים מהצורך להעביר ביקורת.
להיות נאמנים למי שאנחנו אוהבים. להיות שם גם אם הם פישלו, לחבק אותם אם הם עצובים ולשמוח בשמחתם כשהם מצליחים.
לא לבדוק ולשפוט ולמדוד להם כמה ולמה הם נתנו, או לא, וכמה אנחנו.
זה מתכון בדוק לאכזבה.
לקבל אותם כמו שהם. כמו שהיינו רוצים שהם יקבלו אותנו.
להיות נאמנים למי שאנחנו אוהבים. להיות שם גם אם הם פישלו, לחבק אותם אם הם עצובים ולשמוח בשמחתם כשהם מצליחים.
לא לבדוק ולשפוט ולמדוד להם כמה ולמה הם נתנו, או לא, וכמה אנחנו.
זה מתכון בדוק לאכזבה.
לקבל אותם כמו שהם. כמו שהיינו רוצים שהם יקבלו אותנו.
חופשיים מהפחד לבקש עזרה.
לימדו אותנו לנסות לבד, ולבקש עזרה רק אם אין שום ברירה אחרת. ובקשת העזרה היא לפעמים עבורנו כמו תעודת כניעה. אבל זה לא נכון. תמיד יהיו סביבנו אנשים שישמחו לעזור לנו, כמו שאנחנו להם. ואם למישהו לא מתאים לעזור לנו — אז שיגיד. ואנחנו לא ניפגע. כי מותר להגיד לא.
לימדו אותנו לנסות לבד, ולבקש עזרה רק אם אין שום ברירה אחרת. ובקשת העזרה היא לפעמים עבורנו כמו תעודת כניעה. אבל זה לא נכון. תמיד יהיו סביבנו אנשים שישמחו לעזור לנו, כמו שאנחנו להם. ואם למישהו לא מתאים לעזור לנו — אז שיגיד. ואנחנו לא ניפגע. כי מותר להגיד לא.
חופשיים מהתחשבנויות.
זהו, זה הרגע להניח מאחור את כל ההתחשבנויות. מי הזמין ומי לא, מי היה שם ומי לא. כי החשבונות האלה רובצים עלינו, מקלקלים רק לנו. אז עם החג הזה נשחרר ונזרוק את כל ההתחשבנויות הטיפשיות והקטנות.
זהו, זה הרגע להניח מאחור את כל ההתחשבנויות. מי הזמין ומי לא, מי היה שם ומי לא. כי החשבונות האלה רובצים עלינו, מקלקלים רק לנו. אז עם החג הזה נשחרר ונזרוק את כל ההתחשבנויות הטיפשיות והקטנות.
חופשיים מאנשים שעושים לנו רע.
לזכור שמותר לנו להוציא מחיינו את מי שעושה לנו רע. כי מגיע לנו להיות עם אנשים טובים. שטובים אלינו.
לזכור שמותר לנו להוציא מחיינו את מי שעושה לנו רע. כי מגיע לנו להיות עם אנשים טובים. שטובים אלינו.
חופשיים מהפחד להיכשל.
חופשיים מלהסביר לעצמנו למה לא. ולהתחיל עם למה כן. כל כך הרבה הסברים יש לנו למה לא כדאי, לא נכון, אין סיכוי. למה בגילנו זה מוגזם או טיפשי, למה מאוחר מדי, למה יש מוצלחים מאיתנו ולמה זה ייגמר רע. מעכשיו מתחילים אחרת — וזוכרים גם למה כן, כמה מוכשרים אנחנו, איזה יופי אם יצליח וגם אם לא, וניפול, אז יש לנו מספיק כוח לקום.
חופשיים מלהסביר לעצמנו למה לא. ולהתחיל עם למה כן. כל כך הרבה הסברים יש לנו למה לא כדאי, לא נכון, אין סיכוי. למה בגילנו זה מוגזם או טיפשי, למה מאוחר מדי, למה יש מוצלחים מאיתנו ולמה זה ייגמר רע. מעכשיו מתחילים אחרת — וזוכרים גם למה כן, כמה מוכשרים אנחנו, איזה יופי אם יצליח וגם אם לא, וניפול, אז יש לנו מספיק כוח לקום.
חופשיים להתרגש.
להרשות לעצמנו להיסחף, לבכות, לצעוק, לצחוק בקול גדול, להוציא את מה שיש לנו בלב, וגם להתרגש. להתרגש מחיוך של ילד קטן, מפרח שקנינו לעצמנו (גם אם רצינו שיקנו לנו) משיר שהמילים שלו נגעו לנו בלב. גם אם זה קיטש, גם אם זה טיפשי, כי להרגיש זה דבר נפלא — ואסור לעצור את זה עם יותר מדי מחשבות. כי להפסיק להתרגש זה לוותר על הטעם הכי מתוק של החיים. גם אם הוא מתובל בדמעות.
להרשות לעצמנו להיסחף, לבכות, לצעוק, לצחוק בקול גדול, להוציא את מה שיש לנו בלב, וגם להתרגש. להתרגש מחיוך של ילד קטן, מפרח שקנינו לעצמנו (גם אם רצינו שיקנו לנו) משיר שהמילים שלו נגעו לנו בלב. גם אם זה קיטש, גם אם זה טיפשי, כי להרגיש זה דבר נפלא — ואסור לעצור את זה עם יותר מדי מחשבות. כי להפסיק להתרגש זה לוותר על הטעם הכי מתוק של החיים. גם אם הוא מתובל בדמעות.
חופשיים מהשאיפה אל המושלם.
כי אף פעם לא יהיה מושלם, הוא לא יתנהג כמו בחוברת ההפעלה, הדברים לא יצליחו מיד, המשפחה שלנו לא תהיה תמיד פוסטר, אנחנו לא ניראה כמו בז'ורנל, ובסוף מישהו ישפוך יין אדום על המפה הלבנה. אז אפשר לוותר על השאיפה הזאת לשלמות. ואולי אפילו להתחיל לאהוב גם את הקלקולים שלנו. הם חלק מאיתנו לא פחות מאשר החלקים הטובים שלנו.
כי אף פעם לא יהיה מושלם, הוא לא יתנהג כמו בחוברת ההפעלה, הדברים לא יצליחו מיד, המשפחה שלנו לא תהיה תמיד פוסטר, אנחנו לא ניראה כמו בז'ורנל, ובסוף מישהו ישפוך יין אדום על המפה הלבנה. אז אפשר לוותר על השאיפה הזאת לשלמות. ואולי אפילו להתחיל לאהוב גם את הקלקולים שלנו. הם חלק מאיתנו לא פחות מאשר החלקים הטובים שלנו.
חופשיים מהצורך להוכיח כל הזמן.
אנחנו צריכים להשתדל. זה חשוב. אבל כמה שננסה — לפעמים אנחנו נאכזב. נאכזב אנשים שאנחנו אוהבים, כי לא נוכל להיות כל מה שהם רוצים. אבל אם נגיד להם שאנחנו אוהבים אותם, זה צריך לעזור.
אם אנחנו לא מספיק טובים בשבילם, עלינו לדעת שזה לא בגללנו, זה בגללם.
אנחנו צריכים להשתדל. זה חשוב. אבל כמה שננסה — לפעמים אנחנו נאכזב. נאכזב אנשים שאנחנו אוהבים, כי לא נוכל להיות כל מה שהם רוצים. אבל אם נגיד להם שאנחנו אוהבים אותם, זה צריך לעזור.
אם אנחנו לא מספיק טובים בשבילם, עלינו לדעת שזה לא בגללנו, זה בגללם.
חופשיים מהפחד להיכשל.
כבר נכשלנו ושרדנו.
כבר נכשלנו ושרדנו.
חופשיים מהשאלה מה יגידו עלינו.
כי תמיד יגידו.
כי תמיד יגידו.
× × ×
בחג החירות הזה נבחר להיות חופשיים.
ונזכור שהחיים קצרים. מאוד קצרים.
ולהעריך את הרגעים שבהם אנחנו יחד.
ולשמוח במה שכן יש.
בחג החירות הזה נבחר להיות חופשיים.
ונזכור שהחיים קצרים. מאוד קצרים.
ולהעריך את הרגעים שבהם אנחנו יחד.
ולשמוח במה שכן יש.
(* את ברכת החג הזו כתבתי אחרי הידיעה העצובה על מותה המוקדם מדי של רונית אלקבץ, שהייתה גדולה מהחיים. ובהשראת דמותה שניבטה מתוך התמונות והמילים שכתבה ושהייתה לפני הכל: נאמנה לעצמה. וחופשיה ברוחה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה